תביעה כספית בגין יחסי עבודה

בס"ד                                                                                                       ‏‏‏‏‏

 

בדו"ד שבין גב' מ. תחי' (התובעת) לבין חברת א. בע"מ, ע"י ה"ה א. הי"ו וע"י ב"כ עו"ד א. תחי' (הנתבעת) בענין תביעה כספית בגין יחסי עבודה והמסתעף.

 

פסק דין ביניים

לאחר שקיבלו הצדדים את סמכות ביה"ד בקנין וחתמו על שטר בוררות כדין, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, החליט ביה"ד כדלהלן:

רקע בקצרה:

• התובעת שימשה כאסיסטנטית שכירה במרפאת השיניים של ד"ר א., החל מחודש אוגוסט 2008 ועד לסוף חודש מרץ 2023. עם סיום יחסי העבודה ביניהם, פרשה התובעת את תביעתה, כשהיא מתחלקת לארבעה ראשים: 1. פיצויי פיטורין. 2. תשלום עבור פריטי שכר, שאינם המשכורת עצמה, שלא שולמו לה. 3. פיצויים עבור עיכוב התשלום של כמה מפריטי השכר. 4. תשלום עבור תביעות נוספות בגין עגמת נפש, העסקה ללא חוזה ועוד, כמפורט בכתב התביעה.
• נפרט את התביעות, וטענות הצדדים בקצרה בקשר לתביעות אלו.
• תבעה פיצויי פיטורין במלואם, מאחר והמעסיק פיטר אותה אחרי בקשתה להעלאה במשכורת, בטענה שלא עובדת מספיק שעות, ובבקשה מצד המעסיק להוסיף שעות. התובעת הביאה סימוכין לטענתה, מכך שאחרי חופשת לידה שלה בסוף שנת 2021, הופסקה עבודתה באופן זמני, ועל פי מסמכים שהגישה התובעת – גם המעסיק ראה את ההפסקה הזו כפיטורין, אלא שאחר כך המשיכו באופן זמני.
• מנגד, הנתבע לא הכחיש שהוא ביקש ממנה לעבוד יותר שעות, אך לטענתו, באותה שיחה בשלהי מרץ 23', גב' ג. הציגה שיש לה מקום עבודה אחר, שלא מחייב עבודה בימי שישי, והוא המליץ לה לבחור בו. בקשר למקרה שבסוף 2021, טענה ב"כ הנתבע שיתכן שזהו רק עיכוב שלה בחזרה מחופשת לידה, וגם אם נחשיב זאת כפיטורין – מאחר שהנתבע החזירה לעבודה, נמצא שחזר בו מהכוונה לפטרה.
• תביעה לכמה פריטי שכר. תביעה זו מלווה בעובדה המוסכמת על הצדדים, שתלושי השכר לא היו מסודרים, ונעשו בהם טעויות.
• התובעת ביקשה פדיון ימי חופשה שלא נוצלו. היא טענה שמספר הימים שבתלוש נמוך משמעותית ממכסת הימים שעמדה לה, וזאת משום שהרו"ח איפס את צבירת הימים מפעם לפעם. התובעת אף הציגה תלושי שכר המאששים את טענתה. ב"כ הנתבע הכחישה את איפוס ימי החופשה, והציגה מצידה תלושי שכר מתאימים שהופיעו בהם נתונים אחרים. כמו כן נטען כי לא הגיוני שלא נלקחו ימי חופשה כלל, והתובעת השיבה כי מדיניות המשרד היתה לאפשר לה לקחת חופשה, בתנאי שתביא ממלאת מקום על חשבונה.

למרות הנתונים הנ"ל, הודתה ב"כ הנתבע כי יש היתכנות לאי-סדרים ביומן ימי החופשה, והסכימה לבוא לקראת התובעת במקסימום ימי החופשה הנצבר לה על פי חוק, למעט ימים שיש תיעוד כי נלקחו.

• התובעת ביקשה שכרה עבור חודשיים שלא עבדה בסוף שנת 2021, כשלטענתה נמנע ממנה לחזור לעבודה אחרי חופשת לידה. ב"כ הנתבע טענה כי היתה זאת בסך הכל הארכה של חופשת לידה.
• הפרשות לפנסיה: מוסכם כי במשך השנים לא הופרשו כסדרן. התובעת מבקשת השלמה להפרשות אלו. התובעת הוסיפה לטעון כי הורידו ממשכורתה את חלק העובד, בלא הפקדה לקופת הפנסיה, ומבקשת להשיב לה גם תשלומים אלו. בענין זה נכנסו הצדדים לויכוח שעיקרו הוא חישובי.
• התובעת ביקשה תשלום על הלנת פיצויי פיטורין, מחודש אפריל 23' ועד חודש ינואר 24'. ב"כ הנתבע השיבה כי התשלום התעכב עקב מחלוקות שהיו ביניהם על עצם החבות, וע"כ אין חובה לשלם פיצויים אלו.
• בתוך הדברים עלתה גם דרישה לתשלום פיצויים עקב הלנת ההפרשות לפנסיה.
• התובעת הרחיבה את היריעה בתביעות על אי מתן חוזה העסקה, ואי מתן תלושים בזמנם, אי קיום שימוע קודם הפיטורין ועוד. ב"כ הנתבע השיבה שהחוק המחייב מתן חוזה העסקה נכנס לתקפו אחרי תחילת עבודתה, ולא חל באופן רטרואקטיבי. טענתה של התובעת שלא קיבלה תלושים הוכחשה. וביחס לטענה שלא קיימו שימוע לפיטורין חזרה ב"כ הנתבע על הטענה כי העובדת התפטרה מרצונה, דבר שכמובן שומט את הבסיס לקיום השימוע.
• יצוין כי מאחר וביה"ד ראה תועלת להגעה לחקר האמת באמצעות פגישה של התובעת עם איש צוות ביה"ד (לא דיין), ביה"ד הציע כזו פגישה (עם נוכחות מי מטעם הנתבע), אך מאחר וב"כ הנתבע התנגדה לקיום פגישה זו, ביה"ד לא רואה לנכון לכפות את הדבר, והחליט לתת החלטה לפי הנתונים שלפניו ולאפשר לצדדים להגיב.

דיון והכרעה:

ביה"ד מקבל את תביעת גב' מ. באופן חלקי וכדלהלן:

• תביעת פיצויים – ביה"ד רואה בהפסקת עבודתה של התובעת כפיטורין ולפיכך ישולם לה, מעבר לכספים שבקרן, סך של 53,782 ₪ עבור שנים אלו.
• תביעת פדיון ימי חופשה – בהסתמך על המסמכים שהגישה ב"כ הנתבע עולה שבסוף שנת 2020 נעשה איפוס של ימי החופשה שנצברו לה ע"פ התלושים עד לסוף אותה שנה, בסך של 32.45 יום (השוואת תלוש דצמבר 20, עם תלוש ינואר 21). והיות ובשנים שלאחר מכן הגיע לתובעת עבור שנת 21-22 עוד 46 יום, ועבור שנת 2023 עוד כ-6 ימים, ומאידך לפי הרשום בתלושים נוצלו 11 ימים, הרי שבסה"כ מגיע לעובדת 73.45 ימי חופשה. שווי יום חופשה חושב על פי חלוקת חודש ל-21.67 ימי עבודה. כל יום חופשה הינו 295 ₪, לפיכך ישולם לה בגין ימי חופשה שלא נוצלו סך של 21,667 ₪.
• חודשיים שלא שולמו בשנת 2021 – לאחר חופשת לידה הודיע המעסיק על פיטורי התובעת, ולאחר מכן חזר בו והחזירה לעבודה לאחר חודשיים, מאחר והפיטורין היו שלא כדין (אחרי לידה) יש לשלם על חודשים אלו סך של 11,434 ₪ (לפי ממוצע משכורת באותה תקופה).
• פנסיה –  ישנה שאלה עקרונית האם ע"פ ההלכה יש להתייחס לחוק ההתיישנות ולא לאפשר תביעה מעבר ל-7 שנים אחורה.

דעת ביה"ד באופן עקרוני היא כי ככל ויש הפרשות עובד שנוכו ממשכורתו ולא הופרשו הרי זה גזל גמור, ועל פי הלכה אין אפשרות לטעון התיישנות, וחובה להשיבם לעובד.

להלן יפורט את חישוב הפנסיה עד 7 שנים אחורה ומה שמעבר ל-7 שנים אחורה, וכן נציג את הנתונים שיש לביה"ד ואת מה שביה"ד פוסק ע"פ השערה בהעדר נתונים מספקים.

עבור תקופת הפנסיה משנת 2017 עד לסיום ההעסקה, הופרש לקופת הפנסיה סך של 25,619 ₪ (נלקח מאישור מס לפוליסת ביטוח, בחישוב משנת 2017), מתוכו חלק העובד הסתכם בסך 12,319 ₪, וחלק המעביד 13,301 ₪. אולם, לפי נתוני המשכורות שהוגשו ע"י ב"כ הנתבע, אמורים היו להפריש עבור שנים אלו לקרן פנסיה סך של 51,701 ₪. לפיכך, על המעביד להוסיף לשנים אלו סך של 26,082 ₪.

משנת 2012 עד שנת 2016 – בשנת 2012 נפתחה קופת הפנסיה, אך הופרשו בה הפרשות לפנסיה רק מסוף שנת 2015 (נלקח מהדו"ח פנסיה שנשלח ע"י התובעת). בשנים אלו חלק ההפרשות לעובד היו אמורים להיות  13,661 ₪. (מאחר שלגבי שנים אלו לא הוצגו תלושים, החישוב מבוסס על פי דו"ח ריכוז משכורות לשנים 2013-2014, כששנת 2012 נסמכת לשנת 2013, ומשנת 2015 ואילך על פי שנת 2014). למעשה, הופרש בתקופה זו לקופת הפנסיה סך של 2,896 ₪ (לפי דו"ח שנתי של מנורה). כך שעל המעביד להשלים בחלק העובד סך של 10,765 ₪.

משנת 2008 עד סוף 2011 לא ידוע האם היתה קופת פנסיה לעובדת, ולפיכך אין לדעת אם חלק העובדת הופרש ממשכורתה בשנים אלו. ע"כ ביה"ד אינו יכול להתייחס לתקופה זו ע"פ הנתונים שלפני ביה"ד.

• בענין חלק המעביד משנת 2008 עד שנת 2016, יש מקום לדון בטענת ההתיישנות מבחינה הלכתית, מאחר ותשלום זה בנוי על מנהג המדינה. לפיכך, על דרך הפשרה ככל והמעביד ישלם את חובו לפי פסק דין זה בתוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין, יש לפוטרו מתשלום זה.
• שאר תביעות התובעת נדחות.

החלטה

• על הנתבע לשלם סה"כ 123,730 ₪, בתוך 60 יום.
• הצדדים רשאים להגיש השגות חישוביות בלבד עד יום ב' מרחשון תשפ"ה. ככל ויוגשו מסמכים חדשים ייתכן ובית הדין ימנה חשבת שכר על חשבון הצדדים.
• בית הדין יידרש להשגות החישוביות בהקדם, על מנת שמועד התשלום לא ישתנה.

 

 

 

אברהם בוטרמן, אב"ד            לוי יצחק מרקובסקי                   יוסף מלכה