בס"ד
בדו"ד שבין הר"ר י. שליט"א (התובע) לבין הר"ר פ. שליט"א (הנתבע) בענין תביעה כספית.
פסק דין ביניים
לאחר שקיבלו הצדדים את סמכות ביה"ד בקנין וחתמו על שטר בוררות כדין, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, ולאחר העיון בתגובות הצדדים ובירורים רבים, הן טכניים הן הלכתיים, ביה"ד החליט כדלהלן:
רקע בקצרה:
- במשך למעלה מ- 25 שנים סייע הר"י להר"פ ומוסד שלו ע"י הלוואות כספיות לתקופות שונות. במהלך שנים אלו התגלגלו בין הצדדים סכומי כסף גדולים. ההלוואות והפרעונות ניתנו באופנים שונים, באופן ישיר ובאופן עקיף. אין חולק בדבר שהרבה הלוואות ניתנו ונפרעו. כמו"כ, הדגישו הצדדים כי שרר אימון רב ביניהם במהלך השנים.
- לפני כחמש שנים, פנה הר"י להר"פ בתביעה כספית בגין הלוואות שלטענתו לא נפרעו. יצוין, כי הצדדים ניסו במשך כמה שנים להסתדר ביניהם, גם באמצעות מגשרים, אך ניסיונות הגישור לא צלחו, ועל כן פנו הצדדים לביה"ד שיכריע בנידון.
- במהלך נסיונות הגישור ביקש הר"פ מהר"י לכתוב רשימה של סיכום החובות, ואכן הר"י כתב כמה וכמה פעמים רשימות כאלו. ישנם כמה שינויים בין הרשימות, ובהמשך נתייחס לאלו מהם הנוגעים לדינא.
- ע"פ בקשת ביה"ד, הגיש הר"י רשימה מסודרת וסופית בפני רו"ח ריבלין. מכתב זה מבוסס בעיקר על הנתונים שהתקבלו מהרו"ח.
- התביעה הסופית מגלמת בתוכה 17 חובות המצטברים לסך כולל של מעל 2.5 מליון ש"ח, כאשר החובות נובעות מהקטגוריות דלהלן:
- הלוואות בשטר או בע"פ.
- שיקים שניתנו (כשטר חוב) כנגד הלוואה ולטענת הר"י עדיין לא נפדו.
- כספים שניתנו בהית"ע.
- שתי תביעות בגין מימוש ערבות שנתן הר"פ.
- טענות הצדדים
תמצית טענות הר"י:
- הנ"ל הגיש רשימת חובות המפורטת בהמשך, ולטענתו אף אחד מהם לא נפרע. וכל הפרעונות שכן היו במהלך השנים- הינם על גלגולי הלוואות שהיו ביניהם במהלך השנים.
- (שאר טענותיו להגיב על תשובות הר"פ, ישובצו להלן בתוך רשימת התביעות המפורטת).
תשובת הר"פ באופן כללי:
- בתוך הפרעונות הרבים שהיו במשך השנים, באופן ישיר ובאופן עקיף דרך צד ג', נכנסו גם פרעונות על ההלוואות הגדולות ולא רק על הגלגולים. הוא אינו מקבל את החילוק שעושה הר"י בין חובות סתם לגלגולים. הכל היה ביחד.
טענות הר"פ של איפוס חובות:
- יש להקדים את הטענה העיקרית של הר"פ הנוגעת למרבית מהתביעות דלהלן, טוען בברי שנפרעו כל החובות שהיו עד סביבות שנות תשע"ו – ח (אשר בעצם כוללות את כל הרשימה דלהלן מלבד חוב מס' 17). הבסיס לטענת פרעון זה נובע מסיכום של 'איפוס חובות' בסביבות שנת תשע"ו – ח. זה היה באחת ההזדמנויות שדיברו הצדדים ביניהם אודות החובות הקיימים, ולטענת הר"פ, דובר אז על כך שנותרו רק חובות מסוימים בלבד, וכאשר אלו ייפרעו, יסתלקו כל החובות. אמנם הר"פ מסכים עם העובדה, שגם לאחר מכן המשיכו עוד גלגולי כספים, אלא שכלפי התביעות המדוברות, שזמנם משנים שקודם לכן, הרי שהסיכום הנ"ל מוכיח שחובות אלו אינם קיימים.
תגובת הר"י:
- כל מה שנאמר ונכתב על יתרה של חובות מסוימים בלבד, הדבר התייחס אך ורק לגלגולים שבדרך כלל בעד כל הלוואה ניתן מיידית שיק נגדי. עם זאת, היו פעמים שמתן השיק הנגדי נדחה, וכשהצטברו כמה חובות כאלו שלא התקבלו נגדם שיקים, פנה הר"י בבקשה לסדר את הענין, וכלפי זה היה האיפוס, אבל לא התייחס בדבריו למכלול החובות הישנים הוותיקים והגדולים.
טענה עיקרית נוספת מהר"פ (שמשליך על התביעה באופן כללי):
- הוכח שהר"י מחזיק בידו שטרות שכבר נפרעו, ומשום כך אין מקום לסמוך על כל השטרות שמציג. ההוכחות הן: משטרות על חובות 1-2, שהר"י עצמו כתב באחד ממכתביו ששולמו, ואעפ"כ ממשיך להחזיק בהם. וכן משטרות 7-8 שהר"י עצמו כתב במכתב שארבעה שיקים (בסך 80 א"ד- מתוך כלל ה- 100 א"ד) כבר שולמו, ואעפ"כ המשיך להחזיק את השטרות בידו. (כראיה לטענה הנ"ל הר"פ הביא 'תקדים' מסוג זה, בדיון שנערך בין הר"י למוסד אחר, גם שם נטען שהר"י מחזיק שטרות פרועים וחוזר ותובע אותם.)
תגובת הר"י:
- לטענתו הוא אינו מחזיק כלל שטרות פרועים, והשטרות הנ"ל לא נפרעו. הסיבה שיש סתירה במכתביו בנוגע לתוקפם של השטרות, כי בתחילה הסתפק האם אכן נפרעו או לא, ובירר אצל מנהל הישיבה והשיב שלא רואה פרעון, ועל סמך זה החליט לבסוף לתבוע את החוב. וכן לענין שטרות 7-8, טוען הר"י כי הם לא שולמו ע"י הר"פ, אלא הוא עצמו זה שהשיג תשלום עבור הר"פ מאדם שלישי, אלא שמסיבות שונות, החליט הר"י לבסוף שתשלום זה שקיבל מאדם שלישי ישמש עבור פרעון חוב אחר של הר"פ, הוא חוב ה- 100 א"ד משנת תשס"ה [שאכן חוב זה משנת תשס"ה איננו מופיע כיום באקסל בשורת החובות אלא בשורת הפרעונות, ואף הוצג השטר עם הכיתוב עליו "מבוטל"], ומשום כך המשיך לתבוע את חוב 7-8. (בנוגע לדיון שהיה מול מוסד השני, מגיב הר"י, כי בסופו של דבר ביה"ד הצדיק אותו, וחייב את הישיבה בכל התביעה שהגיש, למעט כ- 3,000 ₪.)
למעשה, לאחר כל המו"מ הארוך, ההתכתבויות והשיחות שנערכו בענין, עלתה התמונה דלהלן:
- מדובר בשני צדדים ת"ח גדולי תורה מפורסמים ומכובדים. מן המותר לציין כי בודאי אין כוונת אף אחד להוציא או להפסיד את זולתו כספים שלא כדין, אלא שמתוך ריבוי התנועות הכספיות בין הצדדים ומהעדר רישום מסודר ועקבי לאורך השנים, ומאידך, היות הצדדים עסוקים במלאכת הקודש של הרבצת תורה לתלמידים, נוצרו בלבולים גדולים שהגיעו לכדי דו"ד על סכום עתק.
- ביה"ד ניסה לחקור אחר הדברים כהווייתם בכדי לסייע לצדדים להגיע לבירור המציאות באופן ברור, וכפי שאירע בפועל, מה שהיה מייתר בוודאי את כל הדו"ד. אולם לצערנו הרב, למרות המאמצים הרבים שנעשו, הדבר לא צלח. ואין כל אפשרות לעמוד על הדברים כהווייתם, וזאת בעיקר מפני שהפעולות הרבות שנעשו לאורך עשרות שנים, אינם מדווחות בצורה מסודרת.
- על כן, חלק גדול מהשאלות הינם בהגדרה של ספיקות במציאות ומכאן לספיקא דדינא, ולכן בית הדין נאלץ לברר את הדין בצמוד לגדרי ההלכה והמנהג שבשו"ע ופוסקים, שהורו לנו את הדרך מה לעשות בכגון דא.
- משכך, חשוב להדגיש, כי ההכרעה דלהלן איננה משקפת את ניתוח המציאות – מה אירע בפועל – אלא את הוראת ההלכה במקרי ספק כגון אלו, ע"פ השו"ע ופוסקים.
- כפי האמור במכתב לצדדים, התביעות שהגיש התובע מגלמות 17 תביעות שונות, המגיעות יחד לסה"כ של כ – 2,697,130 ₪.
ומכאן לגופם של דברים:
הקדמה כללית:
בתחילת הדברים מציג ביה"ד קווים הלכתיים כלליים, הנוגעים לכמה מהנידונים שלפנינו.
- הדבר ידוע, כי ע"פ הלכה לא מספיק בסבירות ואומדנא על חוב שלא נפרע. לצורך גביה נאמר הדין דהממע"ה, שגם בספק רחוק א"א להוציא ממון, אם כי בבוררות יש סמכות מסוימת לבוררים ללכת בתר אומדנא.
- לפי ההלכה, הגדר של טענת ברי היא טענה שהטוען אותה מוכן להישבע עליה. (עי' כסף הקדשים סימן פז סעיף ט)
- בנידון דנן יש טענה של הר"פ לפיה ישב יחד עם הר"י (בערך בשנת תשע"ו) לגבי החובות שם הצדדים הגיעו לכדי 'איפוס חובות'. הר"פ מעמיד את סיכום החובות באיפוס שנעשה כטענת ברי, ויש לדון לפי המבואר לעיל לגבי חוזקו של טענה זו.
- גם אם ננקוט כלפי טענת האיפוס חובות שדינה כטענת שמא, והכלל הידוע הוא ד"איני יודע אם פרעתיך" במקום ברי חייב. אך בנשוא דיננו יש לדון האם נחשב שמא גרוע, או מכיון שתבעו לאחר שנים כ"כ רבות, אולי נחשב "לא הוי ליה למידע", ויפטר אף ב"איני יודע אם פרעתיך" (עי' סימן ע"ה בדין א"י אם פרעתיך כשלא הו"ל למידע. ובדברי הנתיבות (סק"ה) דנוקט לפטור בזה, אא"כ הלוה פשע בזה שלא יודע).
- כמו"כ, בתיק זה קיימת בעיה הלכתית ב'שטר ישן', שכידוע הרמ"א כתב בסי' ס"א סעי' ט' "שטר ישן יש לחקור ולפשפש אחריו", ובנתה"מ (חו"מ סימן סא חידושים ס"ק יח) כתב דהמנהג שהלוה נאמן לטעון פרעתי כנגד שטר ישן שעברו עליו שלש שנים, ובשטר עיסקא, כשעברו שש שנים. בנוסף, בשטרות זמנינו שהם ללא עדים, נקט הש"ך (סימן סט סקי"ד) כדעת השו"ע (שם) דמהני טענת פרעתי כנגד השטר, אא"כ יש אומדנא שלא היה מניח בידו את הכת"י אם היה פורע. אלא שהפ"ת כתב שנהגו בשטרות ממשלתיות שניתן להוציאם בערכאות שלא מועיל טענת "פרעתי" כנגדם. אך הר"פ העיר שלפי החוק כאן א"א לגבות בשטרות לאחר שבע שנים. וחזר דינו כשטר כת"י רגיל.
אך יצויין, כי ריעותא זו מדין שטר ישן, הנ"מ בה לדינא רק כשהלוה טוען ברי, אך כשאינו ברי בפרעון, הרי אף במלוה על פה הדין דאיני יודע אם פרעתיך חייב (ולדינא דינו תלוי בהנ"ל סעיף ד').
- נכון לעכשיו חישב ביה"ד בכל התחשיבים את שער הדולר לפי 4 ₪ לדולר. וכפי שהר"י מציג את תביעתו לאורך כל הדרך. לאחרונה ערער הר"פ על הנחה זו, ולדבריו יש לחשב לפי שער הדולר בפועל בעת כל פעולה. הר"י טוען שהיה סיכום ביניהם לחשב לפי שער זה.
דבר בית הדין:
- סיכום התביעות
ביה"ד מחלק את התביעות לשלוש קטגוריות:
- תביעות בגין חובות 'ברורים' (כלומר, תביעה ברורה על סמך שטר או צ'ק, כאשר הטיעון להפטר מהתביעה הוא על סמך פגישת 'איפוס החובות').
סך התביעות בקטגוריה זו הינו $250,000 ו-362,600 ₪.
(ראה נספחים מס' 1-5)
- תביעות בגין חובות 'מסופקים':
סך התביעות בקטגוריה זו הינם $238,500 ו-123,530 ₪.
(עי' נספחים מס' 6-8)
- ערבויות:
סך התביעות בקטגוריה זו הינם $50,000 ו-197,000 ₪.
(עי' נספחים מס' 9-10)
- כך, שסך כלל התביעות הינם:
סכום של 2,837,130 ₪ (וזאת לפי טענת התובע שסוכם על שער של 4 ש"ח לדולר).
מסך זה יש לקזז לפי הודאת התובע סכום של 140,000 ₪ שנפרעו ע"י הנתבע.
- סוף דבר:
התביעה עומדת על סך: 2,697,130 ₪.
טענות הלכתיות
התביעות בגין חובות ברורים
- הנתבע טוען כי למרות והחובות ביסודם ברורים, הרי יש לו טענת 'פרוע' כטענת ברי, וזאת על סמך הפגישה שהתקיימה ושלדבריו סוכם בה שעם העברת סכום מסויים (כמה עשרות אלפי שקלים), מסתיימים החובות.
- התובע טוען שלא הייתה כזו פגישה. וגם אם דובר אי פעם על כך, ודאי שהכוונה לא היתה על החובות הגדולים, שאותם יפטרו בסכומים קטנים.
- השאלות ההלכתיות הן:
- יש לדון מצד הנידון אם אדם נאמן לטעון 'פרעתי' כנגד שטר בכת"י, שהוא מחלוקת הפוסקים.
- עוד יש לדון מצד טענת התובע, שכיון שמדובר בשטר עם תוקף חוקי, יש מהאחרונים שכתבו שכבר נהגו בכל ישראל לדונו כדין שטר עם עדים.
- טענת הנתבע, שכיון שמדובר בשטר ישן, מבואר בשו"ע דיש לבדוק אחריו היטב, ומכח זה יכול לטעון 'פרעתי'. וכי גם מבחינה חוקית יש כאן התיישנות, מה ששולל את הטענה של שטר חוקי.
- יש לדון אם טענת איפוס החובות של הנתבע מוגדרת כטענת ברי, כיון שגם לדבריו, זה נעשה ללא כל ישיבה על החשבונות ועבודה מקדימה.
כמו"כ, גם אם נקבל שהיתה פגישה שכזאת, וגם אם היתה אמירה שכזאת, לבית הדין קשה מאוד לקבל כי כוונת התובע היתה למחוק את כל החובות.
- יש לדון שיש בזה שבועת מודה במקצת, מכיון שיש סכומים שגם הנתבע מודה ולדעת בית הדין לכאורה יש סכומי כספים שהם בגדר וודאי, גם אם הנתבע אינו מודה בזה.
- לאור האמור:
דעת ביה"ד שלגבי ה'חובות הברורים' יש חיוב שבועה, ובפשטות הוי שבועה דאורייתא ועכ"פ ודאי שבועה דרבנן.
ועל כן, לפי כללי ההלכה הנהוגים בכל בתי דין בישראל, יש לפשר בחובות אלו לפי שיקול דעת הבית דין, ולחייב מחצית מסך התביעה.
- אולם בתביעה מס' 17, שנראה דלכו"ע איננה בכלל ה'איפוס חובות', שבזה יש לחייב את כל סכום התביעה.
- הסיכום לאור האמור:
דעת ביה"ד כי בענין ה'חובות הברורים' יש לחייב:
- סכום של $135,000 לפי שער יציג בזמן הפרעון.
- סכום של 212,600 ₪, [הכולל 62,600 ₪, שזו תביעה מס' 17].
- יש להוסיף נקודה חשובה.
בית הדין מאוד מסופק בכל טענת הפטור של הנתבע, מכח פגישת "איפוס החובות", והיה מקום לשקול היטב טענה זו. אולם, לפי כללי ההלכה של הממע"ה, בית הדין מתקשה לחייב את הנתבע כנגד טענה זו.
- עם זאת, בית הדין מדגיש כי ככל שלנתבע הדברים אינם בגדר וודאי, עליו לשלם את כל סכום בחובות הברורים לתובע, ועל הנתבע לבדוק היטב בזכרונו כל ענין זה.
התביעות בגין 'חובות מסופקים'
טענות הלכתיות:
- בתביעות אלו קיימות הטענות הבאות:
- ספיקות בדבר קיום חובות אלו
- טענת 'איפוס החובות'
- חלק מחובות אלו לא נתבעו באופן עיקבי במהלך נסיונות הגישור.
וכדלהלן:
- תביעות 1-2:
קיימים מכתבים שכתב התובע שהחובות נפרעו. מופיע בנספחים (12-13) .
- תביעה 6:
השטר עצמו נכתב מעבר לדף של חוב מס' 5, כך שנראה כי מדובר באותו חוב שהאריכו את זמנו והפכוהו לעיסקא.
- תביעה 9:
שטר זה איננו מקורי. כמו"כ, שטר זה לא הוזכר בחלק מהמכתבים והחשבונות (ראה נספח 18-19).
בנוסף על כך, כלפי חוב זה טענת ה'איפוס חובות' נחשבת כברי גמור.
- תביעה 12:
מדובר במלוה בע"פ ישן מאד.
ובנוסף, ישנם מכתבים מהתובע המערערים את טענת ה'ברי' שלו בתביעה זו. ראה בנספח (20).
- תביעה 16:
קיים מכתב מהתובע שמערער את ה'ברי' שבטענה זו. ראה נספח (21)
- לאור האמור:
עבור תביעות אלו א"א להוציא ממון מספק, ויש בזה הכלל הידוע של המוציא מחבירו שעליו הראיה, וגם אילו היתה סבירות גבוהה ביותר, א"א להוציא ממון.
ולדעת בית הדין אין גם מקום לחיוב שבועה כי קשה להחשיבם כטענת 'ברי' ממש.
- אולם, בענין תביעה מס' 7-8:
בתביעה זו יש מבוכה גדולה. מצד אחד התביעה מבוססת ובגדר ברי, ומאידך יש מכתב מהתובע המערער את התביעה (נספח 15).
לאור זאת, ולאור חשבון נוסף בתביעה זו, א"א לחייב את הנתבע בתשלום בגין תביעה זו.
בענין תביעת הערבויות:
הטענות ההלכתיות
בקטגורייה זו סבור ביה"ד כי לא ניתן לחייב ממון, אשר יפורט:
- כלפי הערבות על $50,000:
התקבל מכתב מהלוה שלטענתו פרע את החוב (נספח 16).
ולכן הרי הדין בכל תביעה מערב, על המלווה קודם כל לברר את החוב מול הלווה, וככל שהלווה יחויב בדין, אז אפשר לפנות לערב.
- כלפי הערבות בסך 197,000 ₪:
למעשה משמעות לשונות הערבות הוא כערב רגיל (ואף לא ערב קבלן).
ולכן קודם יש לברר הדין והתביעה מול הלווה.
קיזוז פרעונות
- התובע מודה כי נפרעו עבור סך החובות הנ"ל 540,000 ₪, (300,000 ₪ שהתקבלו מדרעי לידי התובע עבור פרעון חובות הנתבע, ועוד 240,000 ₪ שהתקבלו בצ'קים מידי הנתבע על חשבון חוב העיסקא). מתוך סך זה, קיזז כבר הגהתובע חוב אחר בסך $100,000 (נספח 17). יצוין כי שער היציג באותם זמנים עמד על כ-3.4.
- לפי החשבון הנ"ל, לכאורה את יתרת ה-200,000 ₪ יש לקזז מסך החובות הנ"ל כפי שנקבע בהחלטה זו.
- אולם, למעשה לתובע יש מגו על סכום זה (למרות שזה מיגו להוציא ואכמ"ל), מכיון וכל הפרעון של ה-300,000 ₪ של דרעי בא מפיו של התובע, והוא לא קיים בשום מסמך, ולכן זה יכול לתת לו נאמנות על חובות אחרים שאין עליהם ערעור מבחינת המסמכים, והם תביעה מס' 8 ($8,500 ללא כתב מקורי) ו- 12 ($30,000 ל…- מלוה ע"פ).
- לפיכך, מהסכום האמור של 200,000 ₪, יקוזז מהחוב של הנתבע רק סכום של 100,000 ₪. קביעה זו מבוססת, בין היתר, על כך שאפשר שהפרעון היה על החובות המסופקים בהם הספק נוצר מחמת התשלום של ה-300,000 ₪ של … שכאמור בא מפיו של התובע, וכן, יש לקחת בחשבון את הטענה בדבר ישיבת של איפוס חובות.
בענין שער הדולר
- לענין ההלוואות שניתנו בדולרים:
הצדדים חולקים אם יש לחשב את החובות הדולרים לפי שער הדולר היציג או לפי שער של 4 ש"ח לדולר.
- בית הדין אינו יכול לחייב מעבר לשער הדולר היציג בזמן הפרעון, וזאת מהעדר הוכחות לסיכום אחר בענין.
החלטה
- לאור כל האמור לעיל, קובע ביה"ד:
על הנתבע לשלם לתובע-
- סך $135,000 לפי שער היציג של יום התשלום.
- סך 112,600 ₪.
- לאור בקשת הנתבע להחיל את הדין של "מסדרין לבעל חוב", הנתבע רשאי לשלם סכום זה בחמשה תשלומים חודשיים שווים, החל מיום י"ד טבת תשפ"ה. יצוין כי מאחר ומרבית החובות נוצרו עבור המשך קיום המוסד של הנתבע, למרות שחיוב התשלום מוטל אישית על הנתבע, הוא רשאי להשתמש בכספי המוסד לפרעון מרכיבים אלו של החוב.
- בית הדין שוב מציין, כי על הנתבע לנסות לחזור ולבדוק את העובדות ככל הניתן ממסמכים או מזכרון, משום שכל ההחלטה מבוססת על הממע"ה.
צבי ברוורמן, אב"ד אשר פלג ברוך שובקס