בס"ד
בדו"ד שבין עמותת חנוך לנער, באמצעות הרב ירון כהן הי"ו, עו"ד אברהם אברהמי הי"ו, (התובעת) לבין הרב אברהם ומרת שרה שפירא הי"ו, באמצעות טו"ר יוחנן לוי הי"ו (הנתבעים) בענין פינוי מושכר ברחוב דפנה והמסתעף.
פסק דין ביניים
לאחר שקיבלו הצדדים את סמכות ביה"ד בקנין וחתמו על שטר בוררות כדין, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, החליט ביה"ד כדלהלן:
רקע היסטורי
- בשנת תש"מ החל הנתבע לעבוד כר"מ בישיבה התיכונית של "עמותת הישיבות". כחלק מתנאי השכר קיבל הנתבע זכות לדיור באחת מהדירות של עמותה זו.
- בשנת תש"ס (2000) עמותה זו התפצלה לשלוש עמותות, אחת מהם היא "חנוך לנער" אשר קיבלה לידיה את ניהול הישיבה התיכונית. הנתבע החל לעבוד בעמותה זו, והמשיך לדור באותה דירה.
- בשנת תשס"ו (2006) נחתם בין העמותות הסכם המסדיר את חלוקת הנכסים בין העמותות, שביניהם גם דירות הצוות.
- בשנת תשפ"ג (2023) פרש הנתבע לגמלאות. התובעת – עמותת חנוך לנער – דרשה מהנתבע לפנות את דירתו הואיל והוא כבר איננו חלק מצוות המלמדים בישיבה. הנתבע מסרב לפנות את הדירה, בטענה שזכאותו לגור בדירה זו הינה גם לאחר יציאתו לגמלאות.
טענות התובעת
- דירה זו הינה אחת מדירות הצוות של התובעת ולפיכך הושכרה לנתבע ששימש כאחד מאנשי הצוות בסכום נמוך. זכותו של הנתבע לגור בה היא רק לזמן בו הוא משמש כאחד מאנשי הצוות בישיבה. מכיון שזכות זו פסקה ביום צאתו לגמלאות, על הנתבע לפנות את הדירה באופן מיידי, ואף לשלם דמי שכירות רגילים על כל תקופת מגוריו בדירה לאחר צאתו לגמלאות.
- התובעת מציינת שבמשך השנים ניכו לנתבע משכרו החודשי עבור המגורים בדירה זו, כך שברור שמדובר בשכירות של הדירה מעמותת קול מבשר.
- בהסכם החלוקה שנחתם בין העמותות, נכתב שהישיבה התיכונית מקבלת את כל הדירות הנמצאות בשימושה, ובהסכם משנת תשע"ו אף נכתב בפירוש שהישיבה התיכונית מקבלת את הדירות שנמצאות בשימוש הרב אברהם שפירא.
טענות הנתבע
- בשנת תשמ"ח הנתבע היה מלמד בישיבה תיכונית אחרת וקיבל שם משכורת ודיור חינם. עמותת הישיבות שהנתבע הינו אחד מבוגריה, פנתה אליו בבקשה שישוב אליה בכדי להיות שותף בפעילות הציבורית והחינוכית וללמד בישיבה, בתמורה לאותם תנאים שאחד מהם הוא דיור בחינם. זכות הדיור לא ניתנה לו עבור היותו מאנשי הצוות של הישיבה התיכונית, אלא עבור חזרתו לעיר בה פועלת העמותה כדי לקחת חלק בפעילותה במקום.
- לכך גם כיום, שהנתבע איננו משמש כמלמד בישיבה, זכאותו לדירה בעינה עומדת בעינה הואיל ועדיין הוא חלק מעמודי התווך של הקהילה.
- כשנעשה הפיצול בעמותת הישיבות, התחייבו כל העמותות לא לפגוע באף זכות של העובדים בשל מעבר מעמותה לעמותה, והואיל ועדיין זכאי הנתבע לדירה מעמותת הישיבות, אין לחנוך לנער את הזכות להרע את תנאיו ולהוציאו מן הדירה.
- כאמור, ההסכם עם הנתבע היה שהוא לא ישלם כלל על הדירה. לאחר כמה שנים ניכו משכרו סכום סמלי עבור הדירה מחמת דרישת הרשויות, אך כנגדו החזירו לנתבע מוצרים מהישיבה. אכן, עמותת חנוך לנער ניסתה לשנות את המצב ולהחתים את הנתבע על חוזה שכירות, אך הוא מצידו סירב לכך. בכוונת הנתבע לתבוע את חנוך לנער על כספי השכירות שנלקחו ממנו שלא כדין.
החלטה
- בית הדין סבור כי אין די בהוכחות הנתבע בכדי לקבוע שקיבל זכות לדיורים בדירה זו רק מחמת היותו פעיל בקהילה, ככל וטענה זו אינה מוכחת בהוכחה ברורה יש להתייחס לדירה זו כדירה המיועדת לאנשי הצוות בלבד. לפיכך, מעיקר הדין יש לחייב את הנתבעים בשכ"ד למפרע ולחייבם לפנות את הנכס.
- למרות זאת, הואיל ומתקיים דיון בערכאה אחרת בדבר בעלותה של התובעת על חלק מהדירות שבמתחם ובתוכם אף דירה זו, אין בית הדין מורה לנתבעים לפנות את הדירה באופן מיידי.
- מכל מקום, בית הדין מורה לע"ע כי זכאותם של הנתבעים להישאר בדירה עד שתוכרע שאלת הבעלות מוגבלת לשנתיים, ובתנאי שמעתה ואילך יפרישו הנתבעים דמי שכירות חודשיים בסך — ₪ שיופקדו בנאמנות בידי צד ג'. ככל ויוכרע שהתובעת הינה בעל הזכויות בדירה זו, תקבל היא את כספי השכירות הללו בתוספת דמי השכירות מיום פרישת הנתבע לגמלאות.
- ככל ובחלוף שנתיים לא תוכרע שאלת הבעלות, יחזרו הצדדים לבית הדין להמשך דיונים.
- ככל והנתבעים יפנו את הדירה באופן מיידי הגם שלא הוכרעה שאלת הבעלות, רואה בית הדין לנכון לקבוע מכח סמכותו לפשרה כי בשל כך גם אם יוכרע שהתובעת היא בעלת הדירה, הנתבעים לא יחויבו למפרע בתשלומי שכירות מיום פרישת הנתבע לגמלאות.
יעקב פרבשטיין, אב"ד אברהם בוטרמן אליעזר דייטש