הפרה זכויות יוצרים

בס"ד                                                                                                       ‏‏‏‏‏                ‏

 

בדו"ד שבין גב' ש. תחי', באמצעות בעלה הרב י. הי"ו (התובעת/הציירת) לבין הרב מ. הי"ו (הנתבע/בעל החנות) בענין תביעה ממונית ע"פ הסכם- הפרה זכויות יוצרים והמסתעף

 

פסק דין

 

לאחר שקיבלו הצדדים את סמכות ביה"ד בקנין וחתמו על שטר בוררות כדין, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, החליט ביה"ד כדלהלן:

 

רקע בקצרה:

• מדובר בהסכם שותפות בין ציירת לסוחר ציורים, המחזיק חנות באזור בירושלים.
• התהליך שבו הציירת והסוחר פעלו היה כזה: הציירת, לאחר שיצרה ציור מקורי, צילמה אותו באופן מקצועי והדפיסה אותו במקום המתאים לכך. לאחר מכן, היא מסרה את ההדפסים האומנותיים לסוחר, שהציג אותם בחנותו ומכר אותם לקהל המתעניינים.
• לאורך השנים, היו מקרים בהם העתקים [צילומי הציורים] נמסרו ישירות ללקוח באופן וירטואלי, והלקוח אמור היה להדפיס אותם במקומות המתמקצעים בכך ולהחזיר את הקובץ לציירת לאחר מכן.
• קיימים ציורים בחנות שהם מקוריים, ומחירם, כמובן, גבוה בהרבה מהעתקים.
• המוכר מצדו צריך להציג את הציורים בחנות ולשכנע את העוברים ושבים שמתעניינים בהם. על פי הביקוש, הוא יזמין הדפסים ו/או ציורים מקוריים.
• יש להדגיש כי לציירת קיים סוכן נוסף לבעל החנות, המעורב גם בתהליך עם המוכר המדובר. תפקידו של הסוכן הוא לטפל ביחסי ציבור ולוודא שהמחירים יהיו הוגנים – לא נמוכים מדי כדי לשמר את ערך העבודה, אך גם לא גבוהים מדי כדי לא להרחיק לקוחות.
• בתאריך נתון, השותפות פורקה עקב מספר טענות שהעלתה התובעת.

טענות התובעת:

• קיימים קבצים שהמוכר שמר עליהם ולא החזיר לציירת, על אף ההסכם שביניהם. מאותם קבצים, הוא הדפיס עותקים ומכר אותם בלי הסכמה ובלי תמורה, ועל כך תבעה הציירת פיצויים בסך 20 אלף שקלים. זאת למרות שבבית המשפט ייתכן שהפיצויים יהיו גבוהים בהרבה.
• לדברי הסוכן, כמה מהציורים נמכרו במחיר מופחת, מה שגרם לירידה בערך של שאר היצירות של האמנית.
• התובעת הסכימה שציור מקורי יישאר אצל המוכר אף לאחר פירוק השותפות, מכיוון שלדבריו הייתה עבורו הזמנה מלקוח מתקדם. הציור לא הוחזר לציירת ולא נמכר, ולכן שוויו לא שולם לה. לטענת הציירת, שווי הציור מוערך בסביבות 6,500 ₪. הנתבע מציע להחליף את הציור באחרים מקוריים שברשותו.
• לפני פירוק השותפות, המוכר ביקש העתקים בשווי של 3,000 ₪, אך לאחר הפירוק, הוא לא רצה למכור אותם משום שבלי שאר הציורים, קשה למכור העתק בודד. ההוצאות להדפסת העתקים היו 1,500 ₪, ואילו היו נמכרים, הייתה התובעת מרוויחה 3,000 ₪, כלומר רווח של 1,500 ₪. כעת היא תובעת את הסך של 3,000 ₪ שהיא טוענת שהפסידה.

טענות הנתבע:

• אכן, נותרו בידיו כעשרה קבצים, אך לא בכולם השתמש. בחלקם השתמש ללא רשות כאשר נדרש, למשל כאשר לקוח ביקש מספר הדפסים כולל מהקבצים האמורים, הוא הדפיס על חשבונו. כיום, הנתבע מתחרט על כך, אך מדגיש שזה קרה רק מספר פעמים מועט, ובשל צורך דחוף בעסקת חבילה, אך לעולם לא הדפיס בלי רשות. על הנ"ל הוא מוכן לשלם סך 10,000 ₪ אך לא יותר למרות דרישת התובעת.
• הציור המקורי היה ברשות המוכר, אך נראה כי נגנב על ידי עובד שהוא פיטר בעבר.
• בהקשר להעתקים שהזמין אך לא רצה למכרם, טוען המוכר שזהו מחמת הקושי שבדבר למכור דבר בודד, וכשהזמינם לא ידע שתתפרק השותפות.

החלטה:

• בנוגע לתביעה על התמונה שנותרה בחנות בסך 6,500 ₪, בעל החנות חייב לשלם את הסכום הזה.
• לגבי התביעה על ההזמנה שנעשתה לפי בקשת בעל החנות בסך של 3,000 ₪, בעל החנות אינו חייב בתשלום זה, מאחר שבעלת התמונה ביטלה את השותפות וההסכם למכירת התמונות. עם זאת, מכיוון שבעל החנות הסכים לשלם את ההפסדים על ההזמנה בסך 1,500 ₪, יש לבעלת התמונות את האופציה למסור לו את התמונה בתמורה לסכום זה.
• בנוגע לתביעה על הפרת זכויות יוצרים והדפסת תמונות ללא הרשות מבעליהם, לאחר בירור הממצאים ובהתחשב להצעות שעלו בשעת הדיון, בית הדין רואה לנכון לחייבו סך 10,000 ₪ בגין תביעה זו.
• לאור כל אמור, הנתבע ישלם לתובעת סכום של 16,500 ₪. ככל והציירת מעוניינת בכך, היא זכאית לדרוש מבעל החנות לרכוש את התמונה שנותרה אצלה בתמורה לסכום של 1,500 ₪. לחלופין, הציירת יכולה למכור את ההדפסים במחיר כרצונה.

 

 

עובדיה יוסף, אב"ד                    יצחק בלחסן              חננאל קורח